מה פתאום הוא לא מקשיב לי?

מכירים את זה שהילד לא מקשיב לכם? אתם עומדים בפתחו של יום גדוש משימות ומטלות, בלחץ לצאת לעבודה והילד שלכם נזכר שדווקא עכשיו, רגע לפני היציאה מהבית, הוא רוצה למצוא את הצעצוע שהלך לו לאיבוד.

ישנן סיטואציות נוספות בהן הרצונות של הילד מתנגשים עם שלנו – כשהילד שלי מחליט שעכשיו הוא לא רוצה לאכול, שעכשיו זה לא הזמן להתקלח או לישון אלא לשחק. באותו הרגע אנו ההורים נאלצים להגיב לסיטואציה.

ממש כמו מטוס גם לנו ההורים יש מצב "טייס אוטומטי". רוב הפעמים זה חיובי משום שהטייס האוטומטי מאפשר לנו להתמודד עם עומס המשימות והדרישות של הסביבה מאיתנו במהלך היום.

עם זאת, לעיתים המצב האוטומטי יכול גם להיות שלילי. התגובה האוטומטית שלנו עשויה להיות מונעת מפגיעה בערך העצמי שלנו – "מה פתאום הוא לא מקשיב לי". תחושה כזו עלולה להוביל לתגובה שלילית כמו הרמת הקול או כניסה למאבק כוח עם הילד.

באופן טבעי, זאת הנקודה שבה אנו עלולים לאבד את השליטה. הטיפ שלי אליכם – לעצור. לנשום עמוק. לחשוב.

להבין שזה שהילד שלי לא מקשיב לי, לא אומר משהו עלי ועל ההורות שלי. הילד שלי נמצא בתהליך של התפתחות, מגלה ומביע את רצונותיו ואני שם כדי להסביר, לתווך ולשים גבולות.

לנשום עמוק, להימנע ממאבק הכוח באותו הרגע ולחשוב מה יעזור לי להימנע מהגעה לסיטואציה הזו בפעם הבאה.

לנו ההורים יש משימה מרכזית – להכין את הילדים שלנו לחיים עצמאיים, ללמד אותם על אחריות ולהציב להם גבולות. את המשימה הזו נצלח אם נתכנן אסטרטגיה מראש, נחשוב איך להגיב בשליטה ובדרך מקדמת בפעם הבאה כשהילד לא יקשיב לנו.